הפואמה " בעיר ההרגה" היא אתר לדיבור על רגש , דיבור המצביע על רגש , והבונה את התנאי להכילו . זהו היסוד הנובע אמנם מאחד מן הרעיונות שנוסחו בכרוז של קבוצת הסופרים האודסאית , הנוגע למערכת התגובות המסורתית לאסונות לאומיים : " האמנם נחשוב להסתפק גם לעתיד אך בדמעות ובתחינות " ? הפואמה אינה עוסקת בחלופה , בתשובה הצפויה על השאלה הזאת . כלומר , היא אינה עוסקת בצורך בהתנגדות מאורגנת או בטיפוחו של כוח פיזי כלשהו והיא אינה מזכירה אותו כלל . ( את החלופה הזאת הסיקו ממנה ז'בוטינסקי ורבים אחרים , אך היא אינה מצויה בה וגם אינה מתבקשת ממנה ( . הפואמה עוסקת בדיבור וברגש ובמהלכה של תגובה רגשית של אדם שאינו רוצה להסתפק במנגנון הקינה המסורתי , הנותן לו כלי אימפרסונלי כתבנית לתגובותיו הרגשיות . זהו נושאה הגלוי ואותו היא מפתחת במורכבות אדירה בשורה של מסלולים אנלוגיים .
אל הספר