הפרעות בעיר קישינב בירת בסרביה במוצאי חג הפסח תרס"ג 20-19 ) באפריל , ( 1903 שנרצחו בהן ארבעים ותשעה יהודים , נוסף על מעשי הרס רב וביזת רכוש , יצרו גל עצום של זעזוע בעולם היהודי של מזרח אירופה . לא רק בגלל ההרג וההרס שלא היה להם תקדים בדורות הקודמים , אלא משום שנודע כי לא היו אלה אירועים ספונטניים " עממיים" בנוסח המסורתי , אלא טבח מאורגן שנעשה בעידודם של השלטונות . הפרעות הללו היו פתיחתו של עידן חדש ומחריד בתולדות יהודי אירופה . תגובתו הראשונה של ביאליק על הפרעות בקישינב הייתה השיר " על השחיטה" שנכתב באייר תרס"ג . השיר הזה , שבו העם היהודי כולו " מברך את ברכת הזבח על השחיטה של עצמו" כדברי לחובר , מושתת על זיקה עזה לתפילה נוספת , " אב הרחמים , " התפילה האשכנזית הנודעת שנתחברה לאזכרת נשמות הקדושים שנהרגו בימי מסעי הצלב : " אב הרחמים שוכן מרומים . ברחמיו העצומים הוא יפקוד ברחמים החסידים והישרים והתמימים , קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם" וגו . ' הקורא את השיר רואה היטב את הזעקה המתריסה שבפתיחת " על השחיטה" המטילה ספק באמונה המובעת בתפילה וההופכת את הניסוח הליטורגי " שוכן מרומים" למושא...
אל הספר