כנזכר בראשה של הפואמה " מתי מדבר" — סיפורו של רבה בר בר חנה , המופיע בתלמוד הבבלי ( בבא בתרא עג ע"ב - עד ע"א , ( שראה את מתי מדבר בדמות ענקים השוכבים במדבר כנרדמים , הוא העומד ביסודה . רבה בר בר חנה בנה את סיפורו , במיטב לשון סיפורי ההרפתקאות שלו , כסיפור מאגי רב רושם : " ברכו של אחד מהם הייתה זקופה , נכנס הטייעא [ הנוסע הערבי ] תחת ברכו כשהוא רוכב על הגמל ורומח זקוף בידו ולא נגע בה . חתכתי פיסה מאדרתו של אחד מהם ולא היינו יכולים לזוז ממקומנו . אמר לי : שמא לקחת מהם דבר ? החזירהו . שכן , כידוע , כל הנוטל מהם דבר אינו יכול לזוז ממקומו . הלכתי והחזרתי ואחר כך יכולנו לזוז ממקומנו . " הסיפור הזה אינו המקור לעלילתה של הפואמה , אלא הבסיס לסגנונה . עלילתה עשויה מן הסיפור בספר במדבר ( יד , כט לה ) וממקורות נוספים במקרא ובשירה הרומנטית הרוסית , אבל הסיפור התלמודי הוא מקור למודוס האפי של הפואמה , למבט המעריץ , הספוג יראה , המשוקע בתיאור הענקים הללו , "תפארת העוז המתנמנם . " תמציתה הגלויה והפשוטה ביותר של העלילה , גברים גדולי גוף ורבי כוח הכפותים בידי כוח אלוהי בתוך הוויית אבן במדבר , היא הקושרת ...
אל הספר