התבנית הדו קוטבית , המטלטלת את ה"אני" בין מצבי נפש מנוגדים כל כך , נהיית נושא מודע ועיקרי בצמד הקומפוזיציות המרתק " משירי החורף" שנכתבו בחורף תרס"ב ובחורף תרס"ד . ביאליק תכנן ככל הנראה המשך לצמד הזה , כפי שעולה ממכתב עליז במיוחד שכתב בינואר 1904 לש' בן ציון ( אלתר שמחה גוטמן ) שבו הוא פונה אליו כאל אישה פילגש אהובה " – לזוגתי הצנועה והחנפה כחתול והמתוקה כלאקריץ וכנופת צופים מרת אלתר גוטמן שתחיה . " במכתב הזה מצביע ביאליק בסיפוק על חלקו בעריכת חוברת השלוח החדשה ( כרך יג חוברת א ) שבה התפרסם בין השאר גם " משירי החורף" ב , ועל שירו הוא כותב : " שירי עלה , כמדומה , יפה , אלא שהנחתי ממנו שאור לשאר בו עיסה שניה . כלומר , לא עריתי את ' נושא' השיר עד היסוד , כדרכי תמיד , אלא שיירתי קצת בשביל שיר שני לשנה הבאה " . ההגדרה המעניינת של מעשה השיר כהכנת לחם שפיסה מן השאור של בצקו עוברת לעשיית הלחם ביום או בשבוע הבא , מגלה משהו על אופיו של ה"נושא" בשיר הזה , שביאליק חש היטב שהוא לא מיצה אותו עד סופו . ה"נושא" הזה כבר חבוי ב"משירי החורף א , אבל ב"משירי החורף" ב הוא גלוי ומכריע . המדובר הוא לא בנושא ה"...
אל הספר