" בשורה" הוא תיאורו של מהלך ארוטי שלם שדבר אינו מעיב על משמעותו ועל תכליתו הנכספת — ה"ידיעה , " באותו מובן שהתנסח ב"צפרירים" וב"זהר : " ההיפתחות לקראת עצמתו הנוזלת של האור האלוהי , החודרת ובאה אל ה"אני" ואל ה"לב" עד שהוא עצמו נהיה מקור של שפע ואור . ב"בשורה" מזדקק המהלך הזה מכל היסח דעת עלילתי והוא מופיע בעירומו הגמור ; עירום שבו לא רק ה"אני" והזולת עומדים זה מול זה " פה אל פה , " אלא שהתרחשותו בזמן היא ניסיון לסלק את הגורמים ה"מוליכים" — התופעות הארציות והסימנים השכליים ( סמלים , מילים ) מדרכו של המגע . הטיפול במושג " אמצע" ( במובן " מדיום , ( " ובמה שיתואר להלן כמלכודת ה"אמצע" של השיח הארוטי בשירים האלה , הוא מרתק ביותר . בשיריו של ביאליק , כמו בשיר השירים ובמיתוס על פירמוס ותיסבה ( וב"חלום ליל קיץ" השקספירי החוזר עליו בווריאציות רבות , ( ברור שהמפריד בין האוהבים , ה"גדר , " ה"קיר" ותחליפיהם , אינו רק מכשול וחיץ בדרכם זה אל זה , אלא גם התווך ההכרחי לקיומו של צינור מגע ביניהם , ובלי קיומו של החיץ לא הייתה כל הבחנה בין הזהויות השונות . ( ה"קיר" הנודע שבסיפור פירמוס ותיסבה מוצג , כזכור ...
אל הספר