למרות ההצלחות הכבירות של תיאוריית המפץ הגדול והתימוכין של התצפיות , לא הכול היה ורוד . כמה שאלות מעיקות נותרו ללא מענה . אופי השאלות היה פילוסופי במהותו , ומוקדן היה העובדה , שכדי ליצור את היקום שבו אנחנו חיים צריכים להתקיים צירופי מקרים שלא ייאמנו , עד שהסבירות שאכן יתממשו קטנה לאין שיעור . ניתן היה לפתור בעיות אלו בעזרת העיקרון האנתרופי , הגורס כי מה שנראה לנו לכאורה כצירוף מקרים בלתי אפשרי , מתחייב מהדרישה שהתפתחות היקום תאפשר את קיומם של חיים תבוניים — כי עובדה שקיימים חיים ביקום . ואולם רבים בקהיליית המדע ראו בכך לא יותר מאשר דרך מתוחכמת לומר , כאלה הם פני הדברים , ואילו לא היו כך , אזי הם היו שונים , במקום לחפש הסבר פיזיקלי מעמיק . שתי בעיות מרכזיות העיבו על תיאוריית המפץ הגדול : . 1 בעיית האופק : כפי שכבר הוזכר , היקום מתפשט על פי חוק האבל , כלומר המהירות היחסית של שתי גלקסיות גדלה ביחס ישר למרחקן זו מזו . מהירות זו נובעת מהתרחבות המרחב עצמו , ועל כן יכולה לעלות על מהירות האור . מכאן נובע כי בזמן נתון אזורים מרוחקים ביקום מנותקים זה מזה . במילים אחרות , קרן אור שנשלחה מגלקסיה מס...
אל הספר