פרק חמישי על מורכבות הכתיבה ההיסטורית

מחקר וכתיבה הכתיבה היא השלב האחרון בתהליך עבודתו של ההיסטוריון , לאחר חיפוש המקורות , ניתוחם ועיבודם , והיא אינה השלב הקל או החביב עליו דווקא , בלשון המעטה . ואולם , בסופו של דבר עליו להגיש את פירות מחקרו — ממצאיו ומסקנותיו — בכתב , כמאמר או כספר , וזאת לאחר שגיבש לעצמו את התמונה ההיסטורית המצטיירת מן המקורות , על כל מורכבותה . עכשיו מוטלת עליו המלאכה הקשה הכרוכה בפישוט תהליכים , בהארת אירועים אלה או אחרים בצורה מאוזנת , בהסברת הקשרים ביניהם ובניסוחם בשפה כתובה ברורה ומובנת , שווה לכל נפש , וכל זאת כדי למשוך את לב הקורא ולעניין אותו . כמו בכל כתיבה , גם בכתיבת היסטוריה נדרש הכותב לכישרון כדי לתאר ברהיטות את הסוגיה הנחקרת ולבטא בדיוק ובבהירות את מחשבותיו . אמנם כתיבה רהוטה אינה עניין של מה בכך להיסטוריונים רבים , אבל כדי שהידע שלהם על העבר לא יהיה נחלתם שלהם בלבד , עליהם להעלות אותו על הכתב . לכתבים , אמר נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט בהרצאה שנשא בשנת 1912 כנשיא האגודה ההיסטורית האמריקנית , אין ערך אם אין קוראים אותם , ולא יקראו אותם אם הם אינם קריאים . היסטוריון שניחן בכישורים יצירת...  אל הספר