פרק ראשון בחזרה לצריף

א האוויר עמד כמי שנועד להתבונן בלבד . גם הכבשים התנהלו בעצלתיים , מצטופפות תחת רצועת צל דקה שהטיל גגון האסבסט בדיר . פה ושם נביחה רפה של כלב משוטט , שרשרת האופניים החלודים של מחלקת הנוי , שריקה של רוח קדים מלוחה . ומעל הכול דממה . יציבה כצפירה העולה מן הוואדיות אל מוטות האוהלים של רמת נפחא ועד רגבי החול של שדה בוקר . בקצה ניצב הצריף . ירוק , סמכותי , בולט כתיבת אוצר שאין עוד חפץ בה . על השידה בחדר האירוח , אשר נאנק תחת החום המצטבר , ניצבה חנוכייה . לצדה פסל של משה רבנו , שכמו החזיר מבט אל " הזקן , " נוצר סוד שאין לבטא . ליד הפסל מכשיר הטלוויזיה שסלד ממנו האיש ומיעט להדליקו . במרכז חדר העבודה הסמוך לחדר האירוח בלט שולחן עץ , ועליו ערמות ספרים ומכתבים שהתכוון להשיב עליהם . על השולחן זכוכית ומתחתיה תמונות משפחתיות . בצדי החדר הונחו ארגזי קרטון שטמנו בחובם תעודות היסטוריות ומסמכים מימי פעילותו . כונניות הספרים איימו להישבר . מכשיר הרדיו המיושן הופעל מדי שעה בשעה כדי להאזין לחדשות . בחדר הסמוך היתה אמבטיה צרה ומעליה חלון קטן ותנור חימום לימי החורף . חדר השינה פנה לכיוון מזרח , ארון בגדים צנ...  אל הספר
עם עובד