[ האמן ] מחזיק בכוח המסתורי לעצב חומר מסוים עד שיהפוך לדימוי נאמן לפנטזיות שלו ; יותר מכך , הוא יודע איך לקשור רווח הנאה עצום כל כך לייצוג זה של הפנטזיה הלא מודעת שלו , עד שלעת עתה , לכל הפחות , תגבר ההנאה על ההדחקות ותסיר אותן . אנו רגילים לראות בסימפטום משהו שרצוי להיפטר ממנו , שמעיד על קיומו של תהליך פתולוגי , ושאם נרד לשורשו הוא ייעלם . כך ברפואה : אנו מאמינים שירידה לשורש המחלה וריפוי התהליך הפתולוגי שגרם לה , יסלקו את הסימפטום . ריפוי פירושו להיפטר ממה שמפריע . אך האם זו משמעות הסימפטום בפסיכואנליזה ? גם בפסיכואנליזה הסימפטום מופיע כשם שנותן המטופל לסבלו . יותר מכך , הסיבה לפנייה אל האנליטיקאי מנוסחת באמצעות התלונה על הסבל שגורם הסימפטום . אך בכל זאת אין הפסיכואנליזה מתייחסת אל סילוק הסימפטום כאל התכלית האנליטית . הסימפטום איננו סרח עודף שאותו יש לסלק כדי להשיג חיים טובים . נראה שהפסיכואנליזה רואה בו הכרח מפני שהוא חושף משהו מהותי על המבנה הנפשי הבלתי משתנה של כל אדם . Freud , "General Theory of the Neuroses" , The Standard Edition of the 1 Complete Psychological Works , London :...
אל הספר