פרק שמיני איחודה של המעצמה הגרמנית והתמורה ברוח הציבורית שבאירופה (1870)

נוהגים לדון את התהוותה של הקיסרות הגרמנית ואת התהוותה של ממלכת איטליה דין מאורעות מקבילים זה לזה בתנועת הלאומיות הכללית באירופה . אומדים : עם יצירתן של שתי מדינות חדשות אלו הגיעה תנועה זו כביכול אל תכליתה העיקרית ואל מנוחתה . משפט מקובל זה נובע מתוך ההרגל ליתן את הדעת על אילו דמיונות כלליים וחיצוניים בלבד , ומתוך הנטייה להסתכל אל שני המאורעות הללו' שנתארעו בזמן אחד , מן הבחינה הכרונולוגית . אבל ראייה היסטורית אמיתית , המבררת את קוויהם המיוחדים והאופייניים , מעלה ששני התהליכים הללו הם שתי צורות אידיאליות , ואם תרצה לומר—שתי תקופות אידיאליות . האחת באה על סיומה , והשניה נפתחה . ודאי , קירבה נפשית יתירה בין שני העמים ובין האידיאלים שלהם נסתמנה כאמור למעלה בשנת ' 1848 ובאה על ביטויה בקווים ברורים יותר בימי ' העידן החדש' סמוך לשנת . 1860 מכאן מסתבר , מפני מה פעם בלב הפאטרייט ם האיטלקיים מעין רגש של אהדת אחים כלפי מה שדרשו וביקשו הגרמנים , ולא נתנו את דעתם אלא במעט על היסודות האימפריאליסטיים שכבר בצבצו ועלו בעצם הפארלאמנט של פראנקפורט . אבל אותה קירבה פנימית ניטשטשה לגמרי בתהליך שעבר על גרמנ...  אל הספר
מוסד ביאליק