ערב הופעתו של האסלאם שלטו במזרח התיכון , מזה כחמש מאות שנים , שתי אימפריות גדולות - הרומית ביזנטית במערב , והפרסית במזרח . קו הגבול בין שתיהן נע הלוך ושוב במידה רבה במשך תקופה ארוכה זו . בסוף המאה השישית , שהיתה תקופת היציבות האחרונה לפני התהפוכות שאירעו במאה השביעית , נמשך הגבול בערך בכיוון צפוני דרומי , החל ברמות ההרים הפראיות של מזרח אנאטוליה ודרך אמצעיתו של המישור הפורה והמאוכלס שבין נהרות הפרת והחידקל , שהביזנטיים קראו לו מיסופוטמיה , והערבים עתידים היו לקרוא לו אל ג ' זירה , כלומר "האי " שבין שני הנהרות . מערבית לקו גבול זה עמדו שתי ערים מבוצרות היטב של הביזנטיים , אאמד , או : אמידה ( בימינו : ךנאר בכח ודארה ; מזרחית לו שלטו הפרסים בעיר נציבין , שהיתה מרכז תרבותי עתיק . על גדת נהר פרת עמד המבצר הביזנטי זנוביה , שנבנה במאה השישית . באזור זה של הגבול התנהלו המערכות הצבאיות בין שתי האימפריות ; דרומית ממנו השתרע המדבר הסורי על מרחביו הצחיחים , שבהם לא יכלו צבאותיהן כבדי התנועה של שתי הממלכות לנוע . דרומית לנהר פרת לא היה קו גבול יציב . במחצית השנייה של המאה השישית הגיעו שתי האימפרי...
אל הספר