יאדם שאין בו 3 ותאם הצלילים הערבים איני ני גע בלבבו , נוצר ל 5 על , לתככים לע י שק : כל תנודות רוחו בו כלילה אפלות , וחשכות ןאךבוס 1 מזמותיו . אדם כזה אל יאמן - . הקשיבי לןגינה ' ! ( שקספיר , הסוחר מוונציה , מערכה ה , תמונה א , בתרגום ש . הלקיו ) הצליל הנגיני —גישה ישירה לו אל הנפש . בה מוצא הוא תהודה כהר ח עין , כיוון שהאדם יש 'בו נגינה . ' ' כל אדם יודע , כי הלבן , הצהוב והאדום מעוררים באדם ומעלים לפניו רעיונות של שמחה , של שפע' ( דילאקרואה ) י . שתי ציטאטות אלו מורות על הקרבה העמוקה שבין האמנויות בכלל , ושבין המוסיקה לציור בפרט . על קירבה גלויה זו ודאי נתבסס רעיונו של גיתה , שהציור צריך לקבל את הבאס הכולל שלו . גילוי דעת נבואי זה של גיתה היה בבחינת תחושה מוקדמת של המצב שבו נתון הציור היום . מצב זה הוא נקודת המוצא לדרך , שבה יציץ ויעלה הציור , בעזרת אמ ו . חיבורו הנ"ל של . P . Signac ראה גם את מאמרו המעניין של ק . שפלר K . Scheffler , ) . ( Notizen uber die Farbe , Dekorative Kunst , Fcbr . 1901 צעיו , לדרגת אמנות במשמעות מופשטת , ושבה ישיג בסופו של דבר את הקומפוזיציה הציורית הטהור...
אל הספר