4. הפיראמידה

כך עולות אט אט האמנויות השונות על הדרך לומר מה שהן יכולות להיטיב לומר , בעזרת האמצעים שברשותה הבלעדית של כל אחת מהן . ולמרות הבדלה זו , ואולי תודות לה , מעולם לא עמדו בדורות האחרונים האמנויות , בתורת שכאלה , קרובות יותר זו לזו מבשעה אחרונה זו של המפנה הרוחני . בכל האמנויות שהזכרנו מצויים זרעיה של השאיפה אל אפס הטבע , אל המופשט , אל הטבע הפנימי . במודע או שלא במודע נשמעות הן לצו של סוקראטס : 'דע את עצמך . ' ! במודע או שלא במודע פונים לאט לאט האמ נים בעיקר אל החומר שלהם , בוחנים אותו מניחים על כפות המאזניים הרוחניות את הערר הפנימי של היסודות , שמהם מסוגלת אמנותם ליצור . ומתור שאיפה זו נצמחת מאליה התוצאה הטבעית — השוואת יסודותיה של אמנות אחת לאלה של אמנות אחרת . במקרה זה לומדים את הלקח הגדול ביותר מן המוסיקה . המוסיקה , להוציא כמה סטיות וחריגות , היא כבר כמה מאות שנים אמנות , שאמצעיה אינם משמשים לתיאור תופעות הטבע , אלא להבעת חיי הנפש של האמן , ולהפחת חיים מיוחדים במינם בצלילים המוסיקאליים . אמן , שאינו רואה מטרה לפניו בחיקוי של תדפעות זץטבע , אןס לא בחיקוי אמנותי , והוא יוצר , המבקש ו...  אל הספר