בחינת התחום הקרוי בניית בתי כנסת מצד הצורה והעיצוב מעלה , כי אין הוא עשוי מקשה אחת . במישור האחד קיים העיצוב הצורני של הבניין , מבנה החללים , המרכיבים הבסיסיים , עיצוב העיטורים - כל אלה לא צמחו מתוך התרבות היהודית , אלא היו תולדה של תנאי הסביבה , הזמן והמקום . יוצא אפוא שבניית בתי כנסת כסוגיה בתולדות העיצוב אינה מצטיינת בהתפתחות רצופה של דבר היוצא מתוך דבר , כחוליה בשרשרת , אלא בקפיצה מאי לאי . בתולדות התפתחותה של האמנות באירופה , אין בנייתם של בתי כנסת זרם בפני עצמו , שאפשר לזהותו בבירור , אלא רק שלוחה המסתעפת מן הזרם הראשי . הרוצה לבודד את מרכיביה של נקודת השקפה מגובשת על הנושא חייב אפוא לתת את דעתו על המישור השני , אשר בו מתקיימת כל יצירת אמנות - המבנה אינו רק נתון צורני בטבעו . המבנה הוא גם המקום שבו באים לידי ביטוי שיקולים מסוימים , ובהם עמדתו של מזמין המבנה כלפי בעיות דת וחברה הנוגעות לבנייה במישרין או בעקיפין . כרי לתאר את מבני בתי הכנסת במרכז אירופה יהיה צורך לבחון את תרומתם לתולדות התרבות היהודית והדת היהודית , או לתולדות החברה היהודית , ואת צורת התמודדותם עם העיצוב הזר . ההדג...
אל הספר