בין מה שמוצא חן רק בהערכה ובין מה שמענג ( מוצא חן בהרגשה ) יש , כמו שהראינו פעמים הרבה , הבדל מהותי . את האחרון אין אנו רשאים לייחס לכל אדם , אבל אנו רשאים לייחס לכל אדם את הראשון . העונג ( תהיה סיבתו אפילו באידיאות ) נראה תמיד כמהווה רגש של חיזוק כל חייו של האדם , ולכן גם של חיזוק מצב הנוחות הגופני שלו , היינו בריאותו . מבחינה זו ייתכן כי א פ י ק ו ר לא טעה כל כך , כשפירש כל עונג ביסודו כהרגשה גופנית , אלא שלא הבין את עצמו , כשמנה גם את הפקת הנחת השכלית ואפילו את המעשית עם מיני עונג . אם נשווה לנגדנו את ההבדל האחרון נוכל גם להסביר , כיצד אדם יכול להרגיש עונג , וכאחת להפיק אי נחת ממנו ( כך היא שמחתו של אדם עני אך בעל טבע טוב , בירושה שקיבל מאביו , שהיה אב אוהב אבל קמצן ) ? , וכיצד אדם יכול לסבול כאב עמוק ובכל זאת להפיק נחת ממנו ( כך הוא יג 1 נה של אלמנה על מותו של בעלה רב הזכויות ) ; וכיצד אדם יכול להרגיש עונג , ונוסף על כך להפיק נחת ממנו ( כך במדעים שאנו עוסקים בהם ) ; או להרגיש כאב ( כגון שנאה , קנאה אלה שהמליצו לשיר , אגב תפילות הנערכות בבית , גם שירים דתיים , לא העלו בדעתם , שהם מט...
אל הספר