השאלה מה חשוב יותר בדברים של האמנות היפה , אם שיתגלה בהם גאוניות או טעם , כמוה כשאלה אם חשוב לגביהם יותר הדימיון או כוח השיפוט . אמנות ראויה להיקרא מבחינת הדימיון ע ש י ר ת ר ו ח , ורק מבחינת כוח השיפוט ראויה היא להיקרא אמנות י פ ה . לפיכך , כוח השיפוט , למצער בחינת תנאי שאי אפשר בלעדיו ( ה 0 ת m , ( condition sine cju . 1 n 5 ! לו חשיבות ראשונה במעלה בהערכת האמנות כאמנות יפה . לשם היופי אין הכרח גמור להיות עשיר ומקורי באידיאות , אבל יש הכרח גמור בכך לשם ההתאמה של אותו כוח מלמה ג das Manicricrcn ' NacluifFung בחירותו אל החוקיות של השכל . שהרי כל העושר כולו של הכוח המדמה בחירותו ללא חוק אינו יוצר אלא שטויות , ואילו כוח השיפוט הוא הספיקה להתאים את המוצרים לשכל . הטעם , כמו כוח השיפוט בכלל , הוא הדיסציפלינה ( או המשמעת ) של הגאוניות . הוא מקצץ בכנפיה ועושר . אותה מנומסת או מלוטשת ; אבל עם זה הוא מדריך אותה , מכוון את מעופה וקובע לו גבולות , כדי שתישאר תכליתית . עם שהוא מכניס בהירות וסדר לשפע המחשבות , הריהו מייצג את האידיאות ומבשירן להסכמה מתמידה וכללית כאחת , שיהיו ראויות לחיקוי ור...
אל הספר