§10 על התכליתיות בכלל

כשאנו מבקשים להסביר מה היא תכלית , על פי קביעותיה הטראנסצנדנטאליות ( בלי להניח משהו ניסיוני , כגון רגש התענוג , ( הרי תכלית היא מושא של מושג , במידה שהמושג סיבה למושא ( הטעם הממשי לאפשרותו ) ; והסיבתיות של מושג מבחינת המושא שלו היא התכליתיות . ( forma finalis ) נמצא , במקום שלא רק ההכרה של מושא , אלא המושא עצמו ( הצורה או הקיום של ) בחינת תוצאה , נחשבים לאפשר רק על ידי מושג של התוצאה , שם חושבים אנו לעצמנו תכלית . הדימוי של תוצאה הוא כאן הטעם הקובע של סיבתו והוא קודם לה . התודעה של סיבתיות הדימוי מבחינת המצב של הסובייקט המתכוון להוסיף ולהחזיק בו באותו מצב , יכולה לציין כאן בדרך כלל מד . שקוראים תענוג : ואילו אי התענוג הוא אותו דימוי המכיל את הנימוק הקובע מצב של דימויים לידי כיבוד עצמם ( כדי למנוע אותם או לסלקם . ( כושר ההשתוקקות , במידה שהוא בר קביעה על ידי מושגים בלבד' היינו כדי שינהג במתאים לדימוי של תכלית , הריהו נקרא רצון . אולם מושא או מצב נפש או פעולה , גם אם אפשרותם אינה מניחה מראש בהכרח דימוי של תכלית , קרויים תכליתיים , משום שאפשרותם יכולה להיות מוסברת ומושגת על ידינו רק במי...  אל הספר
מוסד ביאליק