§9 חקירה בשאלה: אם במשפט־טעם קודם רגש־התענוג להערכה של המושא, או אם ההערכה קודמת לרגש

פתרונה של משימה זו הוא המפתח לביקורת הטעם , ועל כן הוא ראוי למלוא תשומת הלב . אילו היה התענוג ממושא נתון קודם , ומה שמשפט הטעם היה מודה לדימוי של המושא לא היה אלא שהתענוג הוא בר מםירה כללית , כי אז היה הליך זה עומד בסתירה עם עצמו . שכן תענוג ממין זה לא היה אלא נעימות בהרגשת Empfindung החושים בלבד , ולפיכך לפי טיבה לא היתה אלא בעלת תוקף פרטי , שכן היתה תלויה באופן לא אמצעי בדימוי שעל ידיו המושא ניתן . לפיכך אפשרות המסירה הכללית של מצב נפש בתוך דימוי נתון היא שמונחת בחינת תנאי סובייקטיבי ביסודו של משפט הטעם , והתענוג מן המושא מן ההכרח שיהיה תוצאתו . אולם אי אפשר למסור דבר כלשהו באופן כללי , חוץ מן ההכרה ומן הדימוי במידה שהוא שייך להכרה . שכן רק במידה זו שהדימוי שייך להכרה הוא אובייקטיבי , ורק על ידי כך יש לו נקודת יחס כללית שכוח הדימוי של כולם חייב להסכים לו . והנה אם צורך הוא שהנימוק הקובע את המשפט על אפשרות מסירה כללית זו של הדימוי יהיה סובייקטיבי בלבד , כלומר שייחשב ללא מושג של מושא , כי אז אין הוא יכול להיות אלא מצב נפש , המצוי ביחס כל כוחות הדימוי זה לזה , במידה שהם מייחסים דימוי ...  אל הספר