הנוסחה החבויה של לנין בשאלה היהודית ונוכחותה בשיח הסובייטי־יהודי

מתתיהו מינץ מאמרו של לנין ' הערות ביקורתיות בשאלה הלאומית' הוא לעניות דעתי מהחריפים והבוטים בפולמוסו נגד הבונד ובעלי הקונצפציה בדבר עדיפותה של האוטונומיה הלאומית הפרסונלית כפתרון לניגודים הלאומיים במדינות רבות לאומים . עם זאת , חרף בוטותו , ואולי דווקא בגינה , הוא משקף את חיבוטיו של לנין בנושא בכל הזוקק ליהודים . עניינית נסב הוויכוח על בעיות הטיפול בשאלות המיעוטים הלאומיים בקיסרות האוסטרו הונגרית ובאימפריה הצארית בטרם מלחמת העולם הראשונה . לנין לא העלים את העדפתו – מדינות גדולות , רבות לאומים – הן מבחינת היתרון שבהן לקידום המשק הקפיטליסטי , הן – וזה היה לדידו הצד הדומיננטי של הסוגיה – מנקודת המבט של האינטרסים של הפרולטריון המאורגן במאבקיו למיגור המשטר . הוא סבר כי אין ליישב את העימותים הלאומיים הרוגשים במדינות אלה וקורעים אותן פוליטית באמצעות הסדרי האוטונומיה הלאומית ( התרבותית ) הפרסונלית , בהאמינו כי אלה יגרמו לפיצול אוכלוסיית הערים על פי המוצא הלאומי ויעודדו הקמת מערכות חינוך נפרדות וגיבוש מוצהר של קהילות לאומיות מבודלות . היערכות כזאת , סבר לנין , מן הדין שתפורר את האחדות הפועלית ו...  אל הספר