יאיר בוימל מבוא בכמה מחקרים ובחיבורים של אישים שהיו מעורבים בעשייה הפוליטית בתקופה הנחקרת אפשר למצוא הנחת יסוד ולפיה לממשלה ולמוסדות המדינה האחרים לא היתה מעולם מדיניות מגובשת ומוצהרת כלפי האזרחים הערבים . לעומת דעות אלה , מטרתו של מאמר זה להראות שגם אם לא היתה מדיניות שנוסחה כמשנה כתובה או בוטאה ככוונה מוצהרת , הרי בפרספקטיבה היסטורית אפשר לזהות את ארבע הנקודות האלה : ( א ) בהשוואה למדיניות כלפי היהודים היתה לגופי הממסד הישראלי מדיניות מעשית ייחודית כלפי האזרחים הערבים ; ( ב ) פרספקטיבה זו מייתרת את הצורך לאתר כוונות מוצהרות , שכן היא מאפשרת לזהות כמה עקרונות או קווי מדיניות מעשיים , ברורים ועקיבים שנקטו גופי הממסד השונים בפעולתם בקרב האזרחים הערבים ; ( ג ) עקרונות אלה והמדיניות המעשית שנבעה מהם נשמרו בידי קובעי המדיניות ומבצעיה , גם אם לא היה גוף ממסדי מרכזי אחד שהחליט עליהם , כתב אותם או אכף אותם ; ( ד ) תוצאותיה המעשיות של מדיניות זו עיצבו את מקומם של הערבים בחברה הישראלית לא רק בתקופת הנסקרת אלא עד עצם היום הזה . בתקופה הנדונה נאכפו על האוכלוסייה הערבית בישראל תקנות ההגנה ( המנדטו...
אל הספר