חלוקת מזון ובתי־תמחוי: תחליף למדיניות רווחה בישראל של שנות האלפיים

אברהם דורון מבוא חלוקת מצרכי מזון , מתן אוכל בבתי תמחוי או בדרכים אחרות אינן תופעה חברתית חדשה . לצורות אלה של הגשת סיוע לנזקקים יש היסטוריה ארוכה , והן התקיימו בצורה זו או אחרת כל השנים . הצורך בחלוקה ישירה של מזון לקבוצות נזקקות באוכלוסייה נבע בעבר , על פי רוב , משתי סיבות עיקריות : האחת , הקושי של החברה לייצר ולספק את כמויות המזון הנחוצות לאוכלוסייה ; והאחרת , חוסר יכולת של בני אדם לרכוש לעצמם את המזון הנחוץ להם למחייתם . ( Power , 1999 ) מה שמאפיין את תקופתנו , תקופה של שפע יחסי וייצור עודפי מזון בארצות העולם המפותח , הוא חזרה לתופעה של חלוקה ישירה של מצרכי מזון לקבוצות גדולות של אוכלוסיות נזקקות . בארצות רבות בעולם המערבי המפותח , ובכלל זה בישראל , הלכו ורבו החל בשנות השמונים של המאה הקודמת , וביתר שאת בתחילת המאה הנוכחית , התוכניות הקהילתיות לחלוקה ישירה של מזון לקבוצות אוכלוסייה נזקקות ( ראו למשל : Davis & Tarasuk , 1994 ; Riches , 1997 ; Poppendieck , 1997 ; Riches , 1999 ; Koc et al ., 1999 ; Dowler . ( et al ., 2001 ; Riches 2002 הצורך בחלוקה ישירה של מזון אינו נובע מן הקושי...  אל הספר