פנחס ספיר ושאלת השטחים המוחזקים: בין פיכחון לרפיון

יצחק גרינברג מאז מלחמת ששת הימים נתונה שאלת עתידן של הגדה המערבית ( יהודה ושומרון ) ושל רצועת עזה במחלוקת . בשנים 1973-1967 בתקופה שהמאמר עוסק בה , נמנעה ממשלת ישראל מהכרעה בסוגיית הגדה המערבית ולמעשה החליטה שלא להחליט . הממשלה לא קיבלה החלטות עקרוניות בנוגע לגדה המערבית , למעט סיפוח מזרח ירושלים ביוני , 1967 ולא אישרה תוכנית פעולה כוללת , מפורטת וברורה . על פי העמדה שהתגבשה בממשלה , רצועת עזה עתידה היתר , להיות מסופחת למדינת ישראל , אף כי לא נאמרו הדברים במפורש 1 בהחלטה . ההימנעות מהחלטה בנוגע לעתיד הגדה המערבית נבעה בראש ובראשונה מחשש למחלוקת חריפה בין ימין ובין שמאל , שתביא לידי פירוק ממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ערב המלחמה והתקיימה עד אוגוסט ; 1970 סיבה נוספת להימנעות מהחלטה היא החשש במפלגת העבודה , שהנהיגה באותן השנים את המדינה , מפני התפרצות ויכוח נוקב בתוכה , שיביא אפילו לידי פילוגה . במפלגת העבודה - פרי איחוד של מפא"י , אחדות העבודה ורפ"י - נחלקו הדעות על עתיד השטחים הללו : מתמיכה בחזרה לגבולות 1967 מצד אחד עד תפיסה של ארץ ישראל השלמה מצד אחר , ובתווך פתרונות נוספים , כגון אוטונ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב