יחסו של בן־גוריון לרביזיוניזם ולזרמיו

יחיעם ויץ מבוא שנים רבות התבטא דוד בן גוריון בבוטות ואף בגסות נגד התנועה הרביזיוניסטית , מנהיגיה ופעולותיה . מדבריו הרבים אפשר להגיע לידי מסקנה חד משמעית ופשטנית במידה רבה – יחסו של בן גוריון לתנועה הרביזיוניסטית התמצה באיבה בוטה ועמוקה . ואולם בבחינה מדוקדקת אפשר להגיע לידי מסקנה שיחסו היה מורכב יותר . להלן דוגמאות לדבריו . בראשית שנות השלושים , בימי המאבק המר בין מפלגתו לבין התנועה הרביזיוניסטית על השלטון בתנועה הציונית , הוא השווה אותה לפשיזם ואף לנאצים . בשלהי שנת 1932 הוא אמר עליה את הדברים האלה : כל הדיבורים על ציונות ' מוניסטית , ' בניגוד לציונות של ' שעטנז' אינם אלא אונאה וגנבת דעת הבריות . [ ... ] כולם עושים את ציונותם שעטנז . ההבדל הוא רק בחומר הכלאיים . הציונים הפשיסטים מצרפים לציונות איבת פועלים פראית , שוביניות בלתי מרוסנת ומגמות דיקטטורה אישית . בשלהי העשור ההוא , בעקבות תלייתו של ' הרוג המלכות' שלמה בן יוסף , הוא קבע שיום תלייתו אינו ' יום אבל , ' כפי שכמה מעמיתיו סברו , אלא ' יום קלון . ' את קביעתו הוא הסביר בדברים הבאים , שקשה להגזים בחריפותם : . 1 ראו : זאב צחור , ' מ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב