אילן נוב

א בראש הנושאים אליהם נתבקשתי להתייחס עומדת שאלת הכלים והתוכן . בתחום העיסוק והעיון שלי ( תחום המחפש את נקודות ההשקה וההפריה שבין פנימיות התורה לבין האומנות בכלל ואומנות הקולנוע בפרט ) מפורסמת האמירה : " המדיום הוא המסר . " משמע , התוכן והכלים מעורבים זה בזה , והעיסוק בכלים של המדיה , הוא עיסוק בתוכן עצמו . זוהי אמירה לא פשוטה , לא מובנת ומורכבת ביותר . אי אפשר להבהיר כאן את האמירה הזאת בכל היקפה , אבל ניתן לומר בפשטות , ומבלי לחטוא בפשטנות , שעצם העיסוק באמצעי החזותי כשפה הוא מסר בפני עצמו , והמסר הזה הוא מהותי ואפילו מרכזי בימינו . מאז נקבע ש " חכם עדיף מנביא " י , התפתח אצלנו ובאומות האמצעי המילולי , שהאפיל על זה החזותי והטבעי . כיום רגילים אנחנו , בעיקר , לתוכן הנמסר על ידי השפה , באמצעות חוש השמיעה והמילה המדוברת , הכתובה והמודפסת . והנה עולה קרנה של אומנות שיש בה שימוש רב , ההולך ומתלטש בתחכומו , בשפה החזותית , בכוח המדמה ובדמיון , שמאפילים על כוח העיון השמעי והעיון הדפוסי . המהלך ההיסטורי הזה , שכבר צובר עוצמה ושלטון , מעמיד בפנינו סוג חדש של התמודדות שמכה אותנו בהלם מסוים , באין...  אל הספר
תבונות