ישראלים רבים נשמו לרווחה כשג'ימי קרטר ניצח ב 2 בנובמבר , 1976 על חודם של שני אחוזים , את הנשיא המכהן ג'רלד פורר . פורר נחשב נשיא לא טוב לישראל . תקופת נשיאותו הקצרה , שנתיים בסך הכול , היתה מן הגרועות ביחסי שתי המדינות . הוא האשים את ממשלת רבין ( הראשונה ) בקשיחות מדינית , הכריז על הערכה מחדש של מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון , ואף התיר לאנשיו לפגוש את רב המחבלים ערפאת . שמונים ושבעה אחוזים מיהודי אמריקה הפנו לו עורף והצביעו למועמד הדמוקרטי . לא היה להם הרבה מושג מי הוא , אבל הם הכירו את פורר , וזה הספיק להם . לנשיא החדש היה גם חיוך שובה לבבות , נצחי , פוטוגני כל כך . מישהו בדק ומצא שבעימות הטלוויזיוני עם פורר חייך קרטר במשך עשרים ושבע דקות . העולם שתחת הנהגתו נראה פתאום חייכני מאוד , לבבי פי כמה מקודמו . אבל ארבע שנים אחר כך שוב נשם עם ישראל לרווחה , והפעם כשקרטר הובס על ידי רונלד רייגן . הנשיא האמריקני שהחתים את בגין וסאדאת על הסכמי קמפ דיוויד נתפס כאן כמנהיג כושל ועוין . חיוכו המרהיב התברר בהדרגה כעווית עצבנית . אחוז הקולות שגרף מהמגזר היהודי היה הנמוך ביותר שניתן למועמד דמוקרטי ...
אל הספר