סמ"ר במיל' אמיר אזכיר אלי , סטודנט בפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטת באר שבע , נהרג בסיני ביום הרביעי של מלחמת יום הכיפורים . גופתו נמצאה רק אחרי חודש . עד אז נחשב לנעדר . ב 7 בנובמבר 1973 התדפק קצין העיר חררה על דלת בית הוריו של אמיר , ובישר להם שזה סופי . "אמיר נפל , " לחש בראש מורכן . האב השכול , דוקטור אלדד אזכיר אלי מבית החולים רמב"ם בחיפה , התחיל להתפלמס עם הקצין על הניסוח של בשורת האיוב : "אמיר מת , הוא לא נפל . חייל ישראלי אינו נופל , הוא מת בעמידה , לפחות מבחינה רוחנית , גם אם הוא יושב בטנק או באווירון או שוכב בשוחה . " כבר למחרת התיישב דוקטור אזכיר אלי וכתב מכתב נוקב לעיתון נגד אווירת הנכאים שהשתררה בעם . דור הקוראים של ימינו , בוגר מלחמות לבנון והאינתיפאדות , אינו זקוק לפרשנות היסטורית כדי לרדת לסוף דעתו : "היום אני כותב בתור אב שכול , בבקשה למחות נגד הנטייה בארץ לדבר כמעט רק על מחדלים ועל עריפת ראשים . דומני שהשיא היה בתוכנית הטלוויזיה 'מה נשמע . ' ? במשך כשעה או למעלה לא שמעתי שם שום דבר אחר . אמנם אין לערער על העובדה שבהתחלת המלחמה היו מחדלים מסוימים , ואנשים מסוימים יצטרכ...
אל הספר