כחודשיים אחרי השיבה לכפר עציון ב 1967 הגיעה לשם במפתיע אישיות היסטורית רמת דרג : חבר הכנסת דוד בן גוריון . בדרך מדיון קצר בכנסת לצריפו בשדה בוקר הוא קפץ לבקר בהתנחלות הטרייה . כפר עציון נפל בידי הערבים ביום שבו הכריז על הקמת מדינת ישראל , ועכשיו הוא בא לצפות במו עיניו בחזיון תחייתו . זה היה מפגש נדיר , חד פעמי לפי מיטב בדיקותי , בין הנציג הבכיר ביותר של דור החלוצים הישן לבין דור החלוצים הדתיים שלאחר מלחמת ששת הימים . בן גוריון העדיף לשהות במחיצתם מאשר ללכת להשתתף בהלווייתו של איש ניל"י אבשלום פיינברג , שהתקיימה באותו יום ; ובכלל , הרגיש נעים יותר בחברת אנשי שלמות הארץ מאשר בחברת אנשי תנועתו , שעם רובם הסתכסך קשות לעת זקנה . בעיתונים כתבו למחרת ש"ראש הממשלה לשעבר היה במצב רוח מרומם , ודרך באון ובהתלהבות על פני השבילים , אשר עד למלחמת ששת הימים היו בידי הלגיון , ועתה הם עדים להתחדשותם של חיים יהודיים בהרי חברון . הוא נכנס בשיחה ערה עם כל מי שנקלע בדרכו , התעניין בחייו של כל אחד , ביקש לשמוע על בעיות הכפר , שמע פרטים על העבודות הנעשות , והוסיף עידוד למתיישבים הצעירים . אוזניו לא שבעו משמ...
אל הספר