מ'נמרוד' לקלעת נמרוד – מחוזות הזיכרון של הישראליות

דוד אוחנה לחברי הנופלים בסיירת אגוז שתי קריאות התיגר הנועזות – והכופרות – ביותר על הישראליות , הקשורה בטבורה ליהדות באמצעות הרעיון הציוני , היו הסיפר הצלבני והסיפר הכנעני . מהעבר האחד – ההבניה המיתולוגית של הציונות כצלבנות מודרנית רואה בישראל שלוחה קולוניאליסטית הזרה למקום ; ומהעבר האחר – הרעיון הכנעני , שראשיתו בתנועת ' העברים הצעירים' ואף בענפים רדיקליים של ספרות התחייה , מבקש לכונן זהות עברית ילידית , המנותקת מהרציפות ההיסטורית . נמרוד , אל הציד המיתולוגי , נעשה אייקון אמנותי , סמל זהות ומיתוס מכונן בתרבות הישראלית מאז יצר יצחק דנציגר את פסלו ' נמרוד' בשנת . 1939 הפסל נקשר קשר רב ממדי לארכאולוגיה : הוא עשוי אבן חול נובית , שהובאה ממקדש הנבטים בפטרה ; בפסל ישנם מוטיבים ארכאולוגיים רבים המתייחסים לתגליות מסופוטמיות בשנות השלושים של המאה העשרים , זו ' השעה הכנענית' של עידן החפירות באוגרית , במארי ובחלב ; בלימודיו של דנציגר בלונדון , בשנים שקדמו ליצירת הפסל , הוא הושפע מהפיסול הפרימיטיביסטי ומהממצאים הארכאולוגיים של העיר נמרוד , בירת ממלכת אשור , שחזה בהם במוזאון הבריטי . אין זה מפליא א...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב