משרתים נאמנים: על יחסי ארכאולוגיה וממסד בישראל

רפאל גרינברג ממאפייניה של הארכאולוגיה של השדה ( להבדיל מזו של הספרייה , המעבדה או הכורסה ) הוא שכרוכה בה תביעת אפוטרופסות על נכסי הציבור וייפוי כוח לשינוי פיזי של נכסים אלה ולעיצוב מחדש של משמעותם . שלא כמו במרבית המדעים , חומרי הארכאולוגיה נגרעים מרשות הרבים ( בפועל , בחפירה או בכוח , על ידי הכרזה הקובעת את מעמדו של אתר העתיקות כעתודה למחקר ) לטובת מעבדת החוקר , ואינם חוזרים לשם אלא דרך מנסרת הפרשנות הארכאולוגית , אם כמונומנט הנשאר ברשות הרבים , אם כחפץ או מכלול המוצג במוזאון ואם כפרסום אקדמי או עיתונאי . לפעילות הארכאולוגית יש אפוא , מעצם מהותה , משמעות כלכלית ( שינויי ייעוד של שטח וערכם של חפצים , ( חברתית ( עיצוב משמעות הנוף , ( ומטבע הדברים – גם פוליטית . מעורבות הארכאולוגים בעיצוב הנוף הפיזי והתרבותי במקומות שהחפירות מתבצעות בהם נעשתה בשנים האחרונות מוקד עניין בארכאולוגיה העולמית . הדבר בולט בייחוד בשל הפער הקיים במקומות רבים בין החברה שהחוקרים שלוחים ממנה ( לרוב ' מערבית' בתפיסותיה ו'צפונית' בכלכלתה ) ובין זו שעבודת השדה מתבצעת בה ' ) ילידית' ו'דרומית . ( ' נפוצה היום הקביעה כי ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב