דוד פרישמן יצא לו שם של אחד מבעלי הסגנון המובהקים בספרותנו . סגנונו בעל סגולות ספרותיות משובחות , בעל ייחוד מקורי , חן אישי ולשון חיונית וציורית , משופעת בסממנים של לעג ואירוניה , נעימות מתחלפות של ת 1 ם וזדון , עירובי ליריקה וסאטירה , עיקופי התחפשות והתקפות מצח ועוד מעלות טובות . אך לא רק משום ייחוד ספרותי יצאו לו מוניטין של בעל סגנון , אלא בעיקר משום ייחוד לשוני : עושר מלים וצורות השמורות עמו לטובה , עושר ניבים וצירופים מקוריים , מימרות ופתגמים מכאן ומכאן . לשון עברית על טהרת האדיוימאטיקה , ובעיקר שבעיקר אחידות השימוש בלשון המקרא , שעשה בה נפלאות . דוד פרישמן הוא אמן הלשון המקראית , שהטה אותה אל דרכי ביטוי אישיים מגוונים , והיא נענתה לו בכול . הוא הפליא להשתמש בה גם בסיפוריו הנרגשים הרומנטיים וגם בפיליטוניו העוקצניים המשעשעים , גם בביקורתו החצופה השנונה וגם בתרגומיו הרמים הנישאים . הוא הוכיח , כי אפשר ואפשר לעשות את הלשון הזאת , שקפאה על שמריה הראשונים , שנחנקה בעתיקותה המונומנטאלית , מכשיר גמיש ומעודן להבעה אישית מודרנית , לספרות חילונית חדשה על סוגיה ועל צורותיה , ולא עוד אלא שאפשר...
אל הספר