הבחנות כלל » ות האמונה בכך שהכלכלה היא גורם אוטונומי בהיסטוריה , הכוח המניע גורמים אחרים , היא נחלת העת החדשה . משום כך לא ייחדו ההיסטוריונים של הזרם העיקרי , מתוקידידס עד בורקהארדט במאה התשע עשרה , תשומת לב רבה במיוחד לכלכלה . התיאוריה הכלכלית העומדת ברשות עצמה והמדיניות הכלכלית הופיעו לראשונה עם המרקנטיליזם , במאות השש עשרה והשבע עשרה , כאשר גילו האומות ההולכות ונוצרות באירופה ושליטיהן כי הכלכלה היא מכשיר של עוצמה לאומית וממלכתית . המאה התשע עשרה חוללה שינוי עמוק . המהפכה התעשייתית שהחלה בשלהי המאה השמונה עשרה הכניסה לפעולה כוחות כלכליים אדירים , ובלתי תלויים ככל הנראה , שהיו עתידים לשנות את פני העולם . אפשר לומר , בפשטנות מה , ששנת 1800 היתה פרשת מים בהיסטוריה הכלכלית העולמית . ההיסטוריה הכלכלית נחלקת לשתי תקופות עיקריות : לפני 1800 ואחריה . המשקיף הנוקב ביותר על המהפכה התעשייתית ועל תוצאותיה החברתיות הכאובות היה קרל מרקס . כתביו הפכו להיות פרשת מים בפני עצמם . הם הוליכו לעיון מחודש בהיסטוריה שהשלכותיו מרחיקות לכת , ושינו לצמיתות את פני ההיסטוריוגרפיה . מרקס קבע שגורמים כלכליים , וב...
אל הספר