במאמרים הקודמים הבהרנו את הצורך להתחשב באישיותו המיוחדת של כל תלמיד . ברם , יש גם מקום להתחשב באישיותו המיוחדת של כל מורה ומחנך . במאמר זה נבחן דגמים שונים של מחנכים דרך ניתוח אישיותם של ארבעה מנהיגים מימי המקרא ומימי חז"ל . מבוא : על גובה העיניים ודמיון משולשים בפתיחת המאמר עלינו לדון בשאלה , האם בכלל לגיטימי לדון באישיותם של גדולי האומה ולראות בהם דגם לדורנו , למרות המאמרים החמורים על "ראשונים כמלאכים" ( שבת קיב ע"ב . ( המחלוקת על 'תנ"ך בגובה העיניים' שבה ותפסה לאחרונה מקום מרכזי בחינוך הדתי . עמדה אחת גורסת , שיש ללמוד את הסיפורים על אודות אישי המקרא כסיפורים אנושיים ולהפיק מהם מסרים חינוכיים וערכיים לזמננו . לפי העמדה הזו , אפשר ומותר לדבר על אהבות ועל שנאות , על קנאה ועל צרות עין , אפילו בנוגע לאימהות ולאבות . העמדה האחרת , לעומת זאת , גורסת שאסור לעשות כן , מכיוון ש"ראשונים כמלאכים , " ואסור אפילו להעלות על הדעת שלאישי המקרא היו תכונות , ודאי לא שליליות , הגזורות על פי מידותינו . שתי העמדות הללו לוקות בהקצנה יתרה , ובעיקרו של דבר אלו ואלו דברי אלוהים חיים . מחד גיסא , ברור שאנו מ...
אל הספר