מודרניזציה, אסימילציה, התחדשות תרבותית ומרחב ציבורי: נקודות ראות חדשות בחקר יהדות מזרח אירופה ומרכזה

גיא מירון במאמר שפורסם בשנת 1992 תיאר יונתן פרנקל את התפתחותו של חקר תולדות עם ישראל בעידן המודרני מאז שלהי המאה התשע עשרה ועד שלהי שנות השישים של המאה העשרים תחת הדומיננטיות של מה שהוא כינה ' האסכולה היהודית–רוסית . ' פרנקל הראה כיצד אסכולה זו – שמקורה במפעלו של שמעון דובנוב ושאסכולת ירושלים לא הייתה אלא גרסה מאוחרת שלה – הציגה את תולדות יהודי אירופה בעידן המודרני במונחים דיכוטומיים וטלאולוגיים . כך הוצגו התהליכים העיקריים בהיסטוריה של יהודי מערב אירופה ומרכזה , ובראש ובראשונה גרמניה – השכלה , אקולטורציה , רפורמה בדת – ככאלה שהביאו לידי היחלשותו הפנימית של העם היהודי ושחיקת רצון הקיום שלו . את עולמה של יהדות מזרח אירופה , לעומת זאת , הציגו דובנוב ויורשיו כעולמם של ההמונים היהודים המסורתים בעלי התודעה העצמית היהודית . פרנקל לא התייחס בהרחבה לחקר הציונות , אך ברוח דבריו אפשר להוסיף ולטעון כי אל מול הדימוי המקובל , שזיהה את יהדות המערב , ובעיקר זו הגרמנית , כמתקדמת באופן טלאולוגי אל ההתבוללות , נטתה האסכולה היהודית רוסית לזהות את מהלכה ההיסטורי של יהדות מזרח אירופה כמוביל בסופו של דבר – ...  אל הספר