'עתות סופה' נצרת והממשל הצבאי 1949-1948

מוסטפא עבאסי הקדמה 16–ב ביולי , 1948 במהלך מבצע ' דקל , ' כבשו כוחות צה"ל את נצרת וסיפחו אותה למדינת ישראל אף שעל פי החלטת החלוקה של האו"ם 29–מ בנובמבר 1947 נכללה העיר בתחומי המדינה הערבית הפלסטינית . נצרת נכבשה לאחר הוראות קפדניות ומחמירות ביותר מבן–גוריון , ראש הממשלה ושר הביטחון דאז , שבהן דרש מהמפקדים והלוחמים לגלות יחס מיוחד לנצרת בשל היותה עיר קדושה לעולם הנוצרי . במכתב ששלח 15–ב ביולי 1948 ליגאל ידין , ראש אגף המבצעים במטכ"ל , ולאלוף משה כרמל , מפקד חזית הצפון , כתב בן–גוריון : אם נצרת עומדת להיכבש אתה חייב להכין לפני כך כוח מיוחד נאמן וממושמע [ ... ] וימנע כל אפשרות של שוד חילול מנזרים ובתי כנסיות . נגד כל ניסיון של שוד מצד חיילינו יש להשתמש במכונת ירייה בלא רחמים , עליך להודיע אך את מבצע הוראה זו [ כך במקור . [ נצרת הייתה העיר היחידה מארבע הערים הערביות והמעורבות בגליל ( לצד צפת , טבריה ועכו ) שכמעט לא נפגעה במלחמה . לעומת טבריה וצפת , שבהן לא נותרה אוכלוסייה  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב