עמרי מצר המחקר ההיסטורי והכלכלי–פוליטי , העוסק בהיבטים המעמדיים בפוליטיקה של היישוב היהודי בתקופת המנדט , מלמד על צבירת משאבים כלכליים לא–מבוטלים בידי המעמד הבינוני מצד אחד , ועל כישלונו בהפיכת משאבים אלה לעצמה פוליטית מצד שני . אף כי מסקנה זו אינה מפתיעה , לנוכח מרכזיותה של תנועת העבודה בזירה היישובית , היא משקפת גם את היחס המועט במחקר לפעילות הפוליטית של רכיבים שונים של המעמד הבינוני בזירה המדינתית–ממשלתית ( שמיר . ( 137-136 : 2000 נוסף על כך , משעסקה ספרות המחקר בפוליטיקה של המעמד הבינוני , היא בחנה אותה בדרך כלל במונחים אלקטורליים של המערך המפלגתי ביישוב היהודי ובמוסדותיו הלאומיים ובכך הזניחה ערוצים אפשריים אחרים שבהם באה לידי ביטוי פוליטיקה זו . גישת המחקר מבטאת תפיסה צרה של מהות הפוליטיקה , גישה שאינה מקובלת במחקר הפוליטי ההשוואתי . נקודת תורפה זו בולטת במיוחד בהבחנה הגורפת של הספרות המקצועית , שאת תמציתה ניסח דן גלעדי כבר במחצית שנות השישים של המאה העשרים ( גלעדי , ( 1965 ועל פיה פוליטיקת האינטרסים של התעשייה הפרטית כשלה בתקופת המנדט ( הנ"ל ; 1973 הורוביץ וליסק . ( 1977 מאמר זה ...
אל הספר