אורלי ק' מירון מרבית מדינות הלאום התגבשו בתהליך של דה קולוניזציה שראשיתו בבלקן בשנת 1830 עם ייסודה של מדינה יוונית עצמאית וסיומו בשנות השישים של המאה ה . 20 לתהליך זה נלוו גילויים מגוונים של לאומיות כלכלית . המעבר ממסגרות אימפריאליות מגוונות למדינות לאום הגדיר באופן דיכוטומי את היחסים בין ה'רוב' החדש במדינות הלאום העצמאיות לבין מיעוטים מקומיים וקהילות זרים , שנחשבו לנאמני האליטות הקולוניאליות . חברי מיעוט אלה , שזכו למעמד מועדף , נעזרו הן במשאבים האתניים של קבוצתם ובכלל זה כוח עבודה נאמן , נוח , חרוץ וזול , ואשראי זול בתנאים נוחים ליזמים , והן במשאבי המעמד של יחידים בקבוצה . בעזרת משאבים אלה הם מילאו תפקידים כלכליים מגוונים , שההמונים בחברת הרוב לא היו מסוגלים למלא , והאליטות השולטות לא חפצו בהם בדרך כלל – במגזר הפרטי והציבורי כאחד . קיומם של מיעוטים אלה . 1 במאמר זה נכללות המסגרות הקולוניאליות המגוונות המציינות שלטון זר באזורים שהוקמו בהם מדינות לאום , ושגילויי הקולוניאליזם התחוללו במאות ה 19 וה 20 ( עד סוף שנות השישים . ( מסגרות אלו מקיפות אימפריאליזם המזוהה בדרך כלל עם מסגרות ישנ...
אל הספר