עתה ניקח דברים עם הרועים המאבדים האחרים אשר בעמנו . והנה עם המחברים למיניהם כבר דיברנו בארוכה במאמר הראשון , אשר לדעתנו מדדנו להם המידה הראויה להם . ועתה נפנה אל המגידים . המגידים , המה גם כן מחובשי בית המדרש ההוגים ורובצים על התלמוד , אל התלמוד יצרפו גם כן מדרשים , ספרי דרוש ומוסר . ברבות הימים יעור עליהם רוח הדרוש ( האמילעטיק ) ויצאו להתהלך בארץ תחת שמות מגידים , מוכיחים , שוחרי מוסר . כל מגיד ודרשן המרבה לעקש את הישרה הרי זה משובח . מדרשים ואגדות חז"ל יפוצצו וירוצצו לרסיסים , ידרשו פסוקי כתבי הקודש כמין חומר ויטחנום עד אשר דק . ומי פתי — יסור לשאוף נחרת גרון המגיד בעומדו לפני הארון ואחוריו קדמה — על כל עבר הושלך הס . והוא , רוצה לומר המגיד , יפשוק שפתיו וירקע ברגליו וישפוך לפני העם דברים אשר אין להם כל קשר , תחילה ותכלה . יש הדורש על פה , ויש אשר יצבור גל של ספרים בעת הדרוש סביב לו . ההמון עומדים לפניו כעתודים ופוערים פיהם לבלוע חיים את אשר ידבר להם . הדרשה תידרש בכבדות או במהירות כאילו שד תוקפו , וההמון ידחקו זה את זה , זה יצעק , זה יישן , זה ינוע , זה יירוק , זה יגהק ויפהק , והשמש...
אל הספר