בדורות הללו רבו המחברים עד אין מספר תחת אשר בשנות הביניים לא נמצא רק מחבר אחד בעיר ושניים במשפחה , כי בימים ההם רק האיש אשר שנה הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה או חוקרים הרבה , נטל לו הרשות למשוך בשבט סופר , ואת אשר בדק וניסה ומצא טוב ונבוך לדעתו בספרים או בידיעותיו בבית רבו , אסף אל חיבורו ואת המותר והפסולת דחה הלאה . איש כזה אשר שכלו יהיה שקול ולבו רחב להביא כל רעיון וכל מאמר בכור הבחינה לא נמצא כי אם אחד מאלפים , כי רוב הקהל היו אז בורים והדיוטים גדולים ( גם בשנות הביניים . ( וההמון היה מעורב ומקובץ מחסרי לב אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם , ורק על פי גזרות וחוקי הרבנים הכוללים התהלכו בארץ , ואז היה כמעט רק רב הכולל מחבר ספר , כי כל העם לא מצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש גם במקרא , ואף כי בתלמוד ושאר ספרים . ובהיות המחברים אז במדרגתם רק מתי מספר אמנם , נקל היה להם להוליד חיבורים , יען לא היו מפריעים אותם בימיהם . כי כאשר יצא חיבור מה מתחת יד המחבר , לא היה במהרה חפצנו לאחת בספר אחר הנוגע להלכה או אגדה ולבקרו כדרוש , בנתחנו אותו לחלקיו וסעיפיו , לכלליו ולפרקיו , והנה בספר ההוא אות ומופת על כ...
אל הספר