ד. [מגרעות הספרות התורנית הבתר־תלמודית]

אחרי נתחבר התלמוד והביא החפץ החדש לעצור בעד הישנות לבלי תתהלכנה ולא תמצאנה מכבדים ומחבקים בארץ , קמו מחברים חדשים אשר חיבוריהם נבנו על שדמות התלמוד . ובמידה אשר מדד התלמוד לכתבי הקודש , מדדו הבאים אחריו גם לו . חרשו ושדדו אותו , הכבירו עליו מילים , חתרו למצוא בו שאלות ותמיהות , קושיות ותיובתות על אשר כתוב בו כן ולא אחרת , מדוע זה אמר , או דרש , או סירס , או סבר במקום זה כן , ובמקום אחר מתבונן מדבריו אחרת וכר . אז החלו העקסעגעטים = ] הפרשנים ] לטפול לו ביאורים ופירושים , קושיות ותירוצים , שאלות ומענות , עד אשר נתקעה הגמרא אל אמצע הגיליון , וכל עבריה מזה ומזה , מעלה ומטה , כתובים וסבוכים דברים מרוקמים רבים ורחבי מני ים עד אשר לא הכילם עוד הגיליון . או אז החלו לאוספם בחיבורים לבדם עד אשר כל החפץ ללמוד תלמוד , אין די לו לאחוז לפניו גמרא לבדה , רק עליו להקיף את עצמו בספרים הרבה המכילים פירושים עליה , אשר לא יום ולא יומיים יוכל איש ללומדם , כי אם עד שנות מאות ואלפים . ואם כן בהכרח יימשך החפץ מהתלמוד עצמו , יען המפרשים יסחבוהו אליהם , כי חדשים המה , ובפנות אליהם לא יישאר אף רגע לשים עין גם בת...  אל הספר
מוסד ביאליק