תנועת ההשכלה היא שהיתה אמורה להירתם להשגתו של יעד ראשי זה — להיאבק ברוחניות היתרה ולבלום את תוצאותיה הקשות . ההשכלה היתה התקווה להנהגה חלופית לזו של הרבנים , כמו למשל הדגם החדש של רבנים משכילים או מורים משכילים בבתי הספר הממשלתיים ברוסיה . אך מנקודת המבט של קובנר בשנת 1868 נכשלה ההשכלה במשימתה הראשית , והוא בחן זאת קודם כול באמצעות הערכת הישגיו הדלים של הניסיון החשוב ביותר , לדעתו , שנעשה להשגת המטרה הנ"ל — בתי המדרש לרבנים . בתי המדרש שהוקמו בשנת 1847 בווילנה ובז'יטומיר ביוזמת השלטון הרוסי לא מימשו לדעתו את הציפיות , ולא הצמיחו מתוכם את האליטה המנהיגה הרצויה . רק "פליטי הילדים" והגרועים שבהם נשלחים ללמוד במוסדות הללו שרמתם נמוכה , ותלמידים רבים פורקים שם עול , מאבדים את אמונתם ומתהוללים . אין פלא אפוא שבוגרי בתי המדרש שקיבלו משרות של "רבנים מטעם" ושל מורים בבתי הספר הרוסיים הממשלתיים , נכשלים בתפקידם . " הרבנים מטעם" נתפסים כמעמסה הכפויה על הציבור מתוקף חוק המדינה , אין באישיותם ובחייהם משום מופת שיש בו כדי למשוך את הציבור , ועל כן הם חסרי כל השפעה . אין המורים מצליחים לשכנע אלא את מי...
אל הספר