במשך יותר מארבעים השנים שבהן שימש רבי מנחם מענדל שניאורסון נשיא תנועת חב"ד , סדר יומו כמעט לא השתנה . כפי שכבר הוזכר , חייו התנהלו במסגרת גיאוגרפית מאוד מצומצמת . מעולם לא יצא לנופש ולא קיים מסעות וביקורים . שלוש פעמים בלבד , בשנות החמישים , יצא לבקר במחנות הקיץ של בני נוער שתנועת חב"ד הפעילה בהרי הקטסקיל , ונשא שם דברים לפני 1 החניכים הצעירים . בשנה שלאחר מכן אמר שעדיין לא הצליח להשלים את 2 הזמן שהיה כרוך בנסיעות למחנות הקיץ , ובשנים הבאות לא יצא מגבולותיה של שכונת קראון הייטס , למעט הנסיעות לאוהל רבי יוסף יצחק ברובע קווינס . התפקיד לא שינה את רבי מנחם מענדל . היותו מנהיג של חסידים חייב אותו להופיע לפני הציבור , לקבל בני אדם לפגישות אישיות ולהשיב לאלפי פניות ובקשות , אך הוא עצמו נותר כפי שהיה , אדם שמעדיף חיים של התבוננות עצמית ודבקות בבורא מתוך לימוד עיוני . אולם התפקיד בהחלט הדגיש צד אחר באישיותו , צד שכלל אותה תכונה מנהיגותית קשה לפענוח ורצון עז לשנות את סדרי המציאות . חייו הפרטיים היו מחוץ לתחום מבחינת החסידים . רוב שעותיו היה ספון בחדר עבודתו , והדרך היחידה ללמוד על סדריו היא באמ...
אל הספר