הממשלות בארצות העולם השלישי משמשות לעתים , מרצונן , שותפות פעילות בניצולן של נשים עובדות . אמנם , רווח כספי אין להן מכך , שכן ההטבות המופלגות המוצעות למשקיעים מותירות בקופת המדינה סכומים זעומים ביותר . ואולם במקום זאת מקבלות הממשלות המארחות סיוע כלכלי וצבאי מממשלת ארצות הברית ומממשלות אירופיות . הן גם מקבלות הלוואות מבנקים בינלאומיים ומגורמים פינאנסיים אחרים . הקמתם של המפעלים הזרים גם מעשירה באופן ישיר פקידי ממשלה רבים , המתמחים ב"זירוז התהליכים הביורוקראטיים" תמורת "דמי שירות , " או תמורת שוחד גלוי . ומנהלים מקומיים שזכו לקבל את השכלתם הגבוהה במכללות אמריקאיות או אירופיות זוכים במשרות ניהול מכובדות ויוקרתיות . ממשלות מארחות , המתחרות ביניהן במשיכת המשקיעים הזרים , מפרסמות ללא כל בושה את יתרונות "הנשים שלהן . " השגרירות המלכותית של תאילאנד בארצות הברית שולחת לאנשי עסקים אמריקאיים עלון פירסום המבטיח להם כי " בתאילאנד היחסים בין מעסיק ומועסק הם כמו היחסים בין משגיח ומושגת . קל לזכות בנאמנות העובדות וגם לשמור עליה , כל עוד מתייחסים אליהן באדיבות ובטוב לב . " ממשלות רבות מוכנות להרחיק לכת...
אל הספר