קשה להתפלל בימינו , טוען אלחנן ניר . "הרבה מאוד מתפללים והרבה מאוד לא מתפללים " , כתב , "אבל נראה שאלה כאלה חשים את הפצע הגדול והמתרחב והמתעמק של הרצון להתפלל , ואת חוסר היכולת העכשווית כמעט לעשות זאת . זהו הסוד הגדול של 1 היהודים היום , לחש לי פעם מישהו " . אופייה של התפילה בציבור בבית הכנסת הטיפוסי אחראי לחלק מהקושי הזה שחווים ניר וכמוהו ציונים דתיים רבים . נחום פצ'ניק למשל זוכר שבנעוריו "בית הכנסת ... היה מקום מאוד משעמם , ועד 2 היום נשאר כזה . " הוא מספר כיצד פעם , בתפילת ראש השנה בבית הכנסת , "שמעתי מישהו בוכה מתחת הטלית , אבל סביבו ראיתי את 3 שאר המתפללים עומדים ומשתוממים , עומדים ומשועממים . " על רקע תחושת המוגבלות הרוחנית בבית הכנסת הציוני דתי הטיפוסי , כתב אלחנן ניר בהתלהבות על מיזם קיצי שהתפתח בבית המדרש הפלורליסטי "אלול" בירושלים : דתיים וחילונים מתכנסים בימי שישי בארבע אחר הצהריים , שעות אחדות לפני כניסת השבת , ושרים יחד מגוון שירי קודש בליווי כלי נגינה ( שבשבת אין מנגנים בהם בבית הכנסת המסורתי , ( כהכנה רוחנית ליום הקדוש . קל לזהות במאמרו של ניר את תקוותו שמשהו מהחוויה הרו...
אל הספר