בשירה המודרנית שכיחה חשיפה אישית עמוקה , ומשוררי משיב הרוח , ששירה זו אינה זרה להם , מודעים לכך . אין כמעט משורר שקל לו להציג ברבים את המאבקים , הפחדים והמאוויים הכמוסים ביותר שלו . אולם הרקע התרבותי שמשוררי משיב הרוח גדלו בו מציב קשיים נוספים . בכותבם שירה אישית , ולפעמים אפילו וידויית , מערערים משוררים אלה על מוסכמות השמירה ההדוקה על גבולות הפרטיות הרווחות בתרבות הציונית דתית , כמו גם על האתוס הקולקטיביסטי של אידיאולוגיית "גוש אמונים , " שנוטה להמעיט בחשיבותם של חיי הנפש הפנימיים של היחיד . חוקר הספרות הציוני דתי יהודה פרידלנדר מציין כי "ספרות יפה אמיתית מתמודדת עם בעיות נוקבות עד התהום , ובציבור הדתי המאורגן בארץ היתה קיימת , וקיימת עד היום , ההנחה [ שאסור 1 לגלות סודות מביישים , [ מחשש 'מה יאמרו . "' ואכן , אפשר לטעון ששירה בעלת ערך ספרותי גבוה לא יכלה להיכתב בידי ישראלים דתיים כל עוד משוררים מרקע זה לא יכלו להתגבר על הנטייה המגזרית להירתע מחשיפה פומבית של עניינים אישיים . בשירים לא מעטים של משוררי משיב הרוח יש ביטויים אישיים מאוד של תחושת ניכור כלפי החינוך הציוני דתי שהמשורר קיבל ...
אל הספר