אני אוהבת שחקנים . פעם קראתי לעצמי שחקנית - אך התחלתי להיות כזו , כשהפסקתי להתעסק עם איך קוראים למה שאני עושה . אך ראשית כל : קשה מאוד ללמוד משחק - קשה הרבה יותר ללמד משחק . אמנות ככלל היא כלי שאמור להיות פראי וניסיוני . איש מלבדכם לא יכול להפוך אתכם לאמנים - רק אתם יכולים . יש ללמוד כלים , להשתכלל , לנצל ידע של אחרים כדי להגביר את מידת הדיוק ולהגיע לחשיבה מודעת ביחס לעצמכם . אבל הדבר החשוב ביותר עבור שחקן או אמן הוא כיצד ללמוד : כיצד להכיר את מנגנוני הלמידה שבהם הורגלו עד כה בתפיסת עצמם , בתפיסת החיים שסביבם . חלומות אינם רלוונטיים לעבודת המשחק . אל לו לשחקן להסתמך על הכישרון בלבד או על חיבור עמוק לרגשותיו הכמוסים . עבודת המשחק ממילא מפתה בעושר הפנימי והרגשי שלה , כך שהאימון הנצחי של השחקן הוא חתירה מתמדת לפרקטיקה של הצמצום . אם נמשיל את השורות בתסריט לפרוסת לחם , עבודת השחקן היא למרוח כמה שפחות על אותה חתיכה . צמצום פירושו לא להיות מאוהב במה שאתה עושה - ובעיקר לא להעריץ את עצמך ולחלופין לא לרחם על עצמך . תפקיד האמן הוא לחשוף את האמנות ולהסתיר את עצמו . לשם כך שחקן חייב להתיידד עם המו...
אל הספר