המעיין בתולדותיה של אמנות כלשהי או בהתפתחותה של התרבות האירופאית בכללותה , מן ההכרח כי בשלב מסוים של לימודיו ייתקל בנושא של מערכת האמנויות בכללותה . אילו הן הפעילויות היוצרות הספציפיות שניתן לזכותן בתואר אמנות ? כלום היו אלה תמיד אותן האמנויות עצמן שהרכיבו את המערכת או שמא חלו תמורות במערכת עם שינויי הזמנים ? ולבסוף , כיצד ראו והבינו הדורות השונים את היחסים שבין אמנות אחת לחברתה ? את התשובות העיקריות שניתנו על שאלות אלה סוקר פאול אוסקאר קריסטלר בחיבורו 'מערכת האמנויות המודרנית . ' חיבור זה שימש זה עשרות בשנים תלמידים וחוקרים בארצות הברית ובאירופה . אני מקווה כי הוא ימלא תפקיד זה גם בלבושו העברי . מתוך זיקה למסורת או לאסכולה מסוימת בהגות ההיסטורית , מביא קריסטלר את סקירתו לידי סיום עם הדיון על תקופת ההשכלה בצרפת ובגרמניה . ביקשתי לציין את הכיוונים העיקריים המסתמנים בעיונים ובבעיית מערכת האמנויות כפי שכיוונים אלה עלו בתקופה החדשה , והוספתי סקירה על מה שהדורות שבין שלגל ובודלר חשבו על בעיה זו . כסלו תש"ן משה ברש
אל הספר