פרק שני| ממודרניזם לפוסטמודרניזם

הרקע לפוסטמודרניזם הוגים חינוכיים אשר מגדירים את עצמם כפוסטמודרניים מסוגלים ליטול חלקים מתוך ' התאוריה' המודרניסטית הלא-מבוססת של קאנט ( יובל , , ( 1986 תפיסה שנעה בין מהותנות לבין פוזיטיביזם ( את הסתירה הזו קאנט לא הצליח ליישב , ( ולאמץ אותה אל ' הפרדיגמה' הפוסטמודרנית שלהם כאילו היה זה עניין של מה בכך . כך למשל שילה שיינברג מביאה את עיקרי רעיונותיו של קאנט ומקבלת אותם כפי שהם בלי לעסוק בבעיות הכרוכות בניסיונו לבסס את תורתו , בעיות אשר הצגתי באריכות בשער הראשון של הספר . גילוי יחס ביקורתי חיוני דווקא כיוון שממשיכים לקבל את תורתו הביקורתית של קאנט ללא ביקורת . בהבניית התפיסה שלה דולה שיינברג את אותם יסודות ' אטרקטיביים' במחשבתו של קאנט , ומהם עולה לכאורה כי יש במחשבתו פוטנציאל לפדגוגיה פוסטמודרנית ראויה . החלקים מתורתו של קאנט נבחרו מתוך מגמה פוזיטיביסטית , אולם בד בבד שיינברג מציגה את עצמה ככזו המושפעת מהרעיונות הפוסטמודרניים . בהתייחסה לקאנט היא קובעת כך : התביעה להקנות לכל ילד חינוך כדי שיוכל להיות “ אדם״ , נשאה עמה מסרים אמנציפטוריים מובהקים והייתה אחראית הן לארוס האינדיבידואלי של ...  אל הספר
מכון מופ"ת