הרעיון להפקת קורבן עלה זמן רב לפני התכנון של נוסטלגיה . המחשבות , הרשימות , הסקיצות , השורות הטרופות הראשונות מתייחסות עוד לימיי בברית המועצות . הנושא היה אמור להיות גורלו של אלכסנדר , חולה סופני , שהתרפא ממחלתו בזכות לילה שבילה במיטתה של מכשפה . מאז הימים הרחוקים ההם ובזמן ההתעסקות בתסריט העסיקה אותי כל העת המחשבה אודות האיזון , הקורבן , ההקרבה : היין והיאנג של האהבה והנצח . כל זה הפך לחלק מהקיום שלי , והרעיון התחזק ונמתח עם רכישת ניסיון חיים חדש במערב . אם כי אני חייב לציין שהשקפותיי לא השתנו כאן כלל וכלל - הן התעמקו , הפכו יציבות יותר . המרחקים והפרופורציות השתנו . נוצרה תוכניתו של הסרט , מדי פעם היא החליפה צורה , אך הרעיון , המשמעות שלה נותרו ללא שינוי , אני מקווה . במה נגע בי נושא ההרמוניה שאינה אפשרית ללא קורבן - התלות הכפולה באהבה ? אהבה הדדית ? מדוע איש אינו רוצה להבין שאהבה אינה יכולה להיות אלא הדדית . אחרת היא אינה יכולה להתקיים , ובמצב אחר אין זו אהבה . אהבה ללא התמסרות מלאה אינה אהבה . זוהי נכות . זה שום דבר , בינתיים . בראש ובראשונה , לפני הכול , אני מתעניין במי שמוכן להקר...
אל הספר