מצבו הדו משמעי של הקולנוע בין אמנות לתעשייה מגדיר רבים ממאפייני היחסים בין יוצרי הקולנוע לקהלם . מנקודת הפתיחה הידועה הזאת , אנסה לבטא מחשבות אחדות על הקשיים הרבים העומדים לפני הקולנוע , לנתח השלכות מסוימות של המצב הזה . כידוע , כל תעשייה צריכה להיות רווחית : לשם פעילות תקינה ופורה היא צריכה לא רק להחזיר את ההשקעה , אלא אף להניב רווח מסוים . לפיכך הצלחתו או כישלונו של סרט , ערכו האסתטי מתחילים להיקבע , מוזר ככל שיהיה הדבר , על ידי "ביקוש והיצע , " כלומר על ידי חוקי שוק טהורים . האם יש צורך להזכיר שקריטריונים שכאלה להערכה לא היו מוכרים לשום אמנות אחרת ? וכל עוד הקולנוע יישאר במצבו זה , יצירות אמיתיות של אמנות הקולנוע תתקשינה להפציע לאוויר העולם ולפרוץ את דרכן לקהל הרחב . יש להעיר כי קריטריון ההבחנה בין "אמנות" ל"לא אמנות , " לזיוף - כה יחסי , מעורפל , נטול יכולת הוכחה אובייקטיבית - שכפי שמסתבר , אין כל קושי בהמרת הקריטריונים האסתטיים להערכה בקריטריונים תועלתניים טהורים , אשר מחד , מוכתבים על ידי הרצון לקבל את הרווח המשתלם ביותר מבחינה כלכלית , ומאידך , על ידי משימה אידיאולוגית זו או אחר...
אל הספר