בסיכום הדברים ניתן לומר שהביטוי המובהק של רעיון המהפכה הקופרניקנית הוא בהעמדת טבע השיפוטים שלנו במרכז העיון הפילוסופי . השיפוט האסתטי נראה — לפחות בדיעבד — כאחד מן המומנטים המרכזיים במהלך זה של חשיפת טבעם של השיפוטים . תוצאת הדיון שלנו יש בה אפוא כדי לומר שכל הכרה בפועל של אובייקט היא גם חוויה אסתטית . לכאורה אפשר לומר שאמנם כך , שהרי כפי שקאנט חוזר ואומר , השיפוט האסתטי הוא ביטוי של "מצב הדימוי" שבו מתקיימת תאימת הגומלין בין הספיקות של הגילומים המאפשרים הכרת אובייקט בכלל . אבל , כפי שהערתי בעניין זה , עדיין יש לסובייקט המכיר החירות להישאר אדיש ל"מצב הדימוי , " בדיוק כשם שיש לו החירות לשקוע בעולמו הפרטי ולא לממש את ההליך ההכרתי , ובדיוק כשם שיש לו החירות לא לבצע הכרעות מוסריות . מבחינה זו אפוא יש אולי בתורה הטרנסצנדנטלית של היפה כדי להבליט פן נוסף של רעיון החירות . עתה , בניסיון להעמיד הערכה מסכמת של הדיון בכללותו , כדאי לגשת שוב אל אחת המסקנות החשובות לגבי טיבו של השיפוט האסתטי . הכוונה היא למסקנה האומרת שהשיפוט האסתטי מציין בפעילותו את הסגולה — המופלאה אולי — של התודעה , הסגולה המאפש...
אל הספר